גזר דין בתיק תת"ע 1330-08-10

הנאשם הורשע על פי הודאתו בכל שלושת התיקים שמספריהם רשומים לעיל, מדובר בעבירות חמורות של נהיגה בזמן פסילה, נהיגה כאשר רישיון הנהיגה פקע, אי ציות להוראות שוטר במדים ונהיגה בשכרות מכוח סירוב.

מדובר בעבירות חמורות שנעברו בסמיכות זמנים ובצדק טוען ב"כ הנאשם כי ניתן לראות בהם פרשה אחת.

בבואי לגזור את דינו של הנאשם אתחשב בהודאתו באשמה, בכך רואה אני הבעת חרטה ולקיחת אחריות, אך "רק ימים יגידו" אם כך הוא הדבר.

אתחשב בעובדה כי הנאשם היה עצור מאחורי סורג ובריח כשבועיים ימים, לאחר מכן שוחרר בתנאים מגבילים והוא נמצא במעצר בית חלקי עד היום מזה תקופה ממושכת, הנאשם לא הפר את תנאי השחרור.

הנאשם נוהג משנת 2007 לחובתו 2 הרשעות קודמות מסוג ברירת משפט, ללא עבר פלילי.

נסיבותיו האישיות של הנאשם אינן קלות ואלה פורטו בהרחבה בתסקיר שירות המבחן אשר המליץ על עונש מאסר שירוצה בעבודות שירות.

הנאשם הסביר כי העבירות בוצעו בשל לחץ כלכלי ורגשי, אביו של הנאשם נפטר בסמוך למועד ביצוע העבירות, נסיבותיו האישיות קשות.

כפי שעולה מתסקיר שירות המבחן הנאשם הבין כי פעל באופן בלתי שקול כפי שמציין קצין המבחן בתסקיר.

הנאשם הינו כבן 21, רווק, מתגורר עם אימו, בעקבות התיקים שוחרר מן הצבא, גם בכך מבקש הסנגור לראות "עונש" עבור נאשם זה אשר אינו משתכר מזה תקופה ממושכת וגם אמו אינה עובדת.

קשה היא מלאכת השיפוט, קשה היא שבעתיים מלאכת גזירת הדין, על בית המשפט לשקול את האינטרס הציבורי ואת הנסיבות האישיות מאידך.

מדובר ברצף של עבירות חמורות אשר נעברו בסמיכות זמנים עד כי ניתן לראות בהן פרשה אחת.

עברו של הנאשם אינו מכביד, אין לחובתו רישום פלילי ואף עברו התעבורתי אינו מכביד ויש בכך כדי לחזק את דברי הנאשם כי מדובר בארועים אשר בוצעו על רקע לחץ נפשי, הנאשם הבין את חומרת המעשה והודה בהזדמנות הראשונה ואף צרף את שלושת התיקים.

יחד עם זאת מדובר בעבירות חמורות אשר יש בהן יותר משמץ של זלזול באושיות החוק ויותר משמץ של מודעות, מדובר בעבירות נפוצות, על בית המשפט להרתיע נהגים בעבירות כגון אלה למען יראו ויראו.

עקרונות הענישה זהים הם אך בבואו של ביהמ"ש לגזור את דינו של הנאשם ישקל כל מקרה על פי נסיבותיו ויפים לענין זה דברי כב' הנשיא שמגר ב ר.ע. 515/84 כהן נ' מ"י פדי ל"ח (3) עמ' 439 בעמ' 441:

"חוסר זהירות כאמור אינו יוצר דופן אצלנו, אך אין בכך כשלעצמו כדי לפטור את ביהמ"ש מן החובה לשקול מחדש בכל פעם, מהו העונש ההולם.

על שיקולי הענישה עמד כב' השופט ברק בע.פ. 212/79 פלוני נ. מ"י נ. פד"י ל"ד (2) עמ' 434 ואלה דברי בית המשפט שם:

"ביסוד הענישה אינו עומד שיקול אחד ויחיד, אלה מכלול של שיקולים. במלאכת הענישה בכל מקרה ומקרה חייב השופט למצוא את המשקל הראוי שיש להעניק לכל אחד מהשיקולים ... תוך שהוא מודע לכך כי לעיתים קרובות שיקול אחד בא על חשבונו של שיקול אחר, מכאן שהעונש אשר מוטל בסופו של דבר על הנאשם, אינו אלא תוצאה "משוקללת" - אם תרצה פשרה - של השיקולים השונים שיש להביאם בחשבון. מלאכת "שקלול" זו אינה מלאכה מדעית, אך היא אף אינה מלאכה שרירותית. היא עניין של שיקול דעת, הנעשה על הרקע הכללי והאינדיבידואלי, במסגרת המדיניות העונשית הכללית כפי שהיא מתבצעת על ידי בתי המשפט". 

יש לזכור כי הנאשם הורשע בעבירות חמורות, על חומרת העבירות של נהיגה בזמן פסילה ונהיגה בשכרות נאמר רבות בפסיקה, ראה לדוגמא, דברי כב' השופט בך ב רע"פ 6857/94 זליג רייכמן נ' מ"י:

"אם אכן החלו בתי המשפט לתעבורה להחמיר יותר בעונשם של נהגים המסכנים את יתר המשתמשים בכבישים, הרי יש לקדם תופעה זו בברכה. הנתונים המחרידים על הקטל בדרכים מחייבים החמרת יתר.